שמי נורית גרינברג מורת דרך. גרה בחיפה במקור מנהלל.

ביקרתי עם קבוצה של 12 מטיילים יהודיים מארה"ב שחגגו בת מצוה לביתם.

במשך שבועיים טיילנו בכל הארץ והיה לנו חוויה מיוחדת.

הגענו להתארח בבית של רותי לסדנת הכנת חלות במאפיה.

רותי ארחה אותנו בלבביות ופתחה לבבות של כולם.

היא לימדה אותנו לקלוע חלות בצורות מעניינות ועזרה לנו להכין לבד חלות. כולם כל כך נהנו! היא מחאה כפיים לכל מי שהצליח לקלוע!

המטיילים שאלו אותה שאלות על החיים בשכונה והיא ענתה בפשטות: להסתכל על  הטוב בחיים, על מה יש ולא על מה שחסר. את שמחת החיים שלה היא הצליחה להעביר אלי- לשמוח במה שיש.

כשחזרתי הביתה לחיפה קיבלתי החלטה.

במשך חודשים אני מתלבטת אם להרחיב את הבית שלי. אין לי באמת צורך בהרחבה.

כשחזרתי הבנתי שהשמחה היא לא בבית הגדול אלא דווקא בלב הגדול ובשמחה הפנימית.

רותי לא דיברה הרבה היא פשוט הדגימה לנו מהו לב גדול ומהי הכנסת אורחים שמקרבת לבבות.